תוכן

ב) וצריך שתזכור שכל אלו התיקונים המתחילים מצמצום א' עד מ״ה החדש המתקן את ב"ן עד גמר התיקון, כ״ז ה״ס המשך השיתוף דמדת הרחמים בדין, כמו שרמזו ז״ל, שמתחילה נברא העולם במדת הדין ראה וכו' שיתף עמו מדה״ר, וכמ״ש בפמ״ס בענף א׳ שבחי״ד שנק' מלכות דא״ס ב״ה שה״ס כח הקבלה בכל אותו השיעור שכלול במחשבה הראשונה של הבריאה כדי להנות לנבראיו, היא מכונה שורש מדת הדין, ונקודה אמצעית מרכזית, בשביל שהיא הקוטב אשר כל התיקונים דכלהו עלמין עד גמה״ת סובבין עליה כלומר להשלימה. ונתבאר שם סוד הצמצום שפירושו ענין סילוק והעלאת הרצון מלקבל אורו ית' בגדלות השיעור ההוא, שה״ס מ״ש הרב לעיל בענף ב׳ ע״ש כשעלה ברצונו להאציל הנאצלים וכו׳, שדבריו סובבים רק על בחי״ד בעצמה, מארבע הבחינות הנודעות המכונה כאן בשם מלכות דא״ס ב״ה על שם העתיד, לאפוקי מאותם שמפרשים הדברים ההם בעצמותו ית' שלא יתכן בו ח״ו שום הגה ולית מחשבה תפיסא בי' כלל וכלל, כמו שהארכתי שם בפמ״ס בדף י״ט ד״ה וזהו שאמר עש״ה.
ונתבאר שם אשר בחי״ד הנ״ל שה״ס מלכות דא״ס ב״ה, שהיא כללות כח הקבלה בכל המציאות דהנאצלים והנבראים וכו' קישטה עצמה להתעלות ולהשוות צורתה ליוצרה, כי לא סבלה ענין ההפכיות שבה מעצמותו ית' שכולו בחי' השפעה ואין בו ח״ו שום דמיון וניצוץ מבחי' קבלה. ולפיכך היתה חפצה להדבק בו ית׳, שהוא ענין השואת הצורה אליו יתברך ולסלק מעצמה שינוי הצורה שהוא כח הקבלה, לכן מיעטה וסילקה את רצונה מלקבל במדתה דבחי״ד, אלא במידת ג' הבחי' הראשונות לבד, ובכונה תחילה שעי״כ יתאצלו ויבראו כל העולמות והתיקונים הבאים בחיוב מתוך צמצום זה בדרך עילה ועלול קודם ונמשך עד גמר התיקון, בסוה״כ לבלתי ידח ממנו נדח, אשר אז תשוב בחי״ד לקדמותה כמו שהיתה במחשבה א' כדי להנות לנבראיו. אמנם אז יהי' זה בבחי' קבלה ע״מ להשפיע נ״ר ליוצרה, שבאופן זה ישוב כח הקבלה כולו בבחי' השפעה ותשוה צורתה כמו המאציל ית׳, שזה נק' דביקות כמ״ש שם שפירוד הרוחני יתכן רק בשינוי צורה זה מזה, ודביקות הרוחני יורה השואת הצורה. וע״כ קישטה בעצמה שלא תהיה בבחי' קבלה שהיא הפכיות הצורה הימנו ית' שכולו רק משפיע. וע״כ צמצמה את עצמה מלקבל בבחי״ד שלה, אלא בג' בחי' ראשונות, שה״ס המיעוט מלקבל אורו ית' כמה שהיה אפשר לה ובזה השיגה תיכף בחי' דביקות שה״ס השואת הצורה למאציל ית'.
אמנם עדיין אין זו שלימות מחמת שנסתלק ממנה שיעור האור הגדול באותה הכמות שמיעטה ברצונה, אמנם לעת קץ ותיקון הגמור אז יתגלה בכל הנבראים בחי' קבלה ע״מ להשפיע, שבזה יהי׳ ראויים לקבל בבחי״ד בגדלות הרצון כמו שהיו כלולים בא״ס ב״ה בסוד מחשבה ראשונה להנות לנבראיו, ויחד עם זה לא יהי׳ בה מהפכיות הצורה, כי קבלה ע״מ להשפיע לא נבחן לצורת קבלה כלל, כמ״ש שם וממילא תזכה ג״כ לדביקות אמיתית. וזהו כל הכונה שהיה בבחי׳ מלכות דא״ס ב״ה בסוד הצמצום שעשתה, כמ״ש הרב שם ״כשעלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכנויו, אשר זאת היתה סיבת בריאת העולמות והנה אז צמצם את עצמו וכו'״ עכ״ל. והיינו כמ״ש, שהצמצום בעצמו מחייב בדרך קודם ונמשך בעילה ועלול שיתגלו כל השמות והתיקונים וכל המקרים שבמציאות שלפנינו עד שתשוב הצורה ליוצרה, הן בבחי׳ הדביקות והן בבחי׳ קבלת האורות הגדולים שהיו כלולים במחשבת הבריאה, כנ״ל. ואין כאן המקום להאריך בזה וכבר נתבאר בהרחבה יתירה בפמ״ס בענף א', ומשם תבין זה.
וזהו שאמרנו שהנקודה האמצעית נק' שורש מדת הדין דהיינו על שם העתיד, כי במקום הצמצום אדרבה סילקה את עצמה מבחי׳ הדין, כמו שנאמר לעיל, שקיבלה רק ג׳ בחי׳ ראשונות, אמנם מתוך שנסתלק מחמת הצמצום הזה אור א״ס ב״ה ממנה, כי נעשה סיום וסוף בנקודה אמצעית שלא לקבל שם האור, וע״כ היתה לשורש מדה״ד העתיד.